<h1>העיטור — שער ראשון הכשר הבשר ח"א</h1>
<h2>דף עד:</h2>
שאלה לגאון מהו למלוג גדיים וטלאים ברותחין בכ"ר. תשובה כ"ר מבשל ויש בהם איסור (כ)חלב ודם ואפילו בכ"ש אית מ"ד צריך ליתן הרותחין בכ"ש ואח"כ נותן לתוכו העוף אבל להשליך קילוח ראשון על העוף אסור דקילוח ראשון ככ"ר הוא. ומסתברא דליתא מדתנן [שבת מ"ב ע"א] אילפס וקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי ש"מ דאינו אסור אלא תוך הקדירה דא"א דנותן לתוך הקערה דקאמר הוא לאחר נתינת המים הא בלא"ה אסור לפלוג בקערה גופא אלא לאו ש"מ משיצא הקלוח מכ"ר כ"ש הוא וכן הלכה. ירושלמי בפ' כירה [שבת פ"ג ה"ה] ובפ"ק דמעשרות מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה ר' יונה אמר אסור דעירוי ככ"ר הוא חיליה דר' יונה מן הכא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ובההיא אמר כן אמר ר' יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אין מתבשלין מתיב ר' יוסי בר בון אף בכלי נחושת אית לך למימר כלי נחושת בולע. מהו לערות עם קילוחו אר"ח בריה דרב הלל מחלוקת דר"י ור' יוסי ור' יצחק בר גופתיה בעי קומי ר' יונה עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבב"ח חייב משום מבשל א"ל מדאמר ר' זעירא איזה חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו ואיזה תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו ש"מ קילוח אין ככ"ר. וק"ל מאי דקאמר אית לך למימר כלי נחושת בולע והא כתיב [ואם] (ו)בכלי נחושת בושלה ומורק ושוטף במים ואיכא למימר דבכלי נחושת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו. ש"מ אם עירה מיורה בשר בתוך יורה חולבת של נחושת או מאיסור לתוך כלי נחושת של היתר א"צ הגעלה וכן מצאתי בהגדה באבות דר"נ [פמ"א] ג' דברים נאמרין בכלי חרס בולע ואינו פולט ואינו מבאיש מה שבתוכו וג' בכלי נחושת אינו בולע וכו'. והלכתא קערות שתשמישן ע"י עירוי הן אף פליטתן ע"י עירוי והני קערות כי עביד בכ"ש ושקיל מדורא ושדי עלייהו ש"ד וכן כפות של עץ ושל קרנים דרך תשמישתן בכ"ר ושתשמישן בעירוי הגעלתן בעירוי ושדרכן בכ"ש הגעלתן בכ"ש שדרכן ללבן ילבן והסכין בד' ענינים בהדחה בשיפוי בהגעלה בליבון כדפרישית בשער ראשון של שחיטה ושפודין של עץ שצולין בהן כמ"ש כל רבוותא שאין להם היתר כלל, ובוריא דגללא שקורין לבונ"ש בלעי, וכלי אבנים וכלי גללים הנקראים מאני דפחרא (דידן) [דינן] ככלי מתכות וסגי להו בפליטה. ואע"ג דמתברין ל"ד לכ"ח דתנן [ע"ז ע"ד ע"ב] אבן שזפתה א"י מטבילה והיא טהורה וקתני סיפא ושל חרס אעפ"י שקלף את הזפת אסור מדקמפליג בין של אבן לשל חרס ש"מ ככלי מתכות דמי. וגרסינן התם [שם] נעוה ארתחי ור"י אבן גיאות אמר משום [עי' נתיבות שמואל מה שהגיה] כלי מתכות כירה של אבן טהורה כלי מתכות אלמא ככ"ח דמי ולא נהיר לן דגבי טומאה פשיט לן דכלי אבנים לא מקבלי טומאה כלל ואין דינן ככל הכלים אבל גבי בליעה כלהו בלעי. ובתשובת דקמאי אקילו בהו ומכשרי בהגעלה ואתון אחמירו בהו ולא תשתרי אלא בליבון ולא ככלי מתכות דמי. מדאמר [ע"ז ע"ה ע"ב] ר' יצחק בר יוסף זבן מאני מרדי מא"י והן כלי אבן סבר לאטבולי א"ל כלי מתכות אמורין בפרשה והני כלי אדמה נינהו וא"צ, וליתא דלענין טבילה הוא דאמר הכי אבל לענין בליעה ככלי מתכות דמי וכן הלכה.
